בישלו וניקו – אבל לא נכנעו למחבלים: ככל שמצטרפים חלקי הפאזל, מתברר גודל הסיוט שעברו החטופים במשך יותר מ-482 ימים שבהם הוחזקו בשבי חמאס. ארבל יהוד למשל, ששוחררה היום (חמישי), הייתה לבד בשבי – עד שפגשה הבוקר את גדי מוזס. היא הוחזקה בידי מחבלים המשתייכים לתת-ארגון שכפוף לג'יהאד האיסלאמי – לא מודעת למה שמתרחש בחוץ, ולמה שאירע בקיבוץ שלה בבוקר הנורא של 7 באוקטובר.
גם גדי מוזס לא ידע את כל מה שקרה, למרות שנחשף מדי פעם לשידורי טלוויזיה ורדיו. כשפגש את החיילות בנקודת החבירה עם צה"ל, הוא שאל מה שלום אפרת, בת זוגו שכידוע נרצחה ב-7 באוקטובר – ובתו מורן. שם הוא גילה לראשונה שזוגתו נרצחה ובתו בחיים.
עדות של אחת החטופות ששוחררו
עדות של אחת החטופות ששוחררו
בדרכם חזור, חלפו גדי וארבל באזור הקיבוץ – וראו את החקלאים והחברים שעמדו בחוץ ועשו לכבודם מחווה. ביניהם עמדו גם חבריו של דולב יהוד ז"ל, אחיה של ארבל שנרצח ב-7 באוקטובר, שכתבו לה בשדות: "כמה טוב שבאת הביתה ארבל".
עמדו באומץ מול המחבלים
עדויות דרמטיות מהשבי של התצפיתניות חושפות את אומץ הלב שהפגינו מול המחבלים במשך יותר מ-480 הימים שבהם הוחזקו בשבי. אגם ברגר הייתה רוב הזמן עם לירי אלבג. השתיים חויבו לנקות ולבשל למחבלים, אך את האוכל שבישלו – המחבלים לא נתנו להן לאכול. כך נעשה גם עם חטופות נוספות. חלקן היו מתקלחות פעם בשבועיים במקרה הטוב – וחוו טרור פסיכולוגי יום-יום, כל הזמן. המחבלים אסרו עליהן לבכות או לתמוך זו בזו, אחרת היו מטילים עליהן עונשים כבדים.
עדות של אחת החטופות ששוחררו
לירי ואגם סירבו לרדת למנהרות ורבו על כך עם המחבלים. בגלל התעקשותן, המחבלים נכנעו ולכן הן הוחזקו לרוב מעל הקרקע. האמונה חיזקה את אגם – והיא רצתה להעביר את המסר למשפחתה דרך חטופים שחזרו. היא חרטה את מספר הטלפון של אביה ואימה על כוס פלסטיק באמצעות סיכה שקיבלה כדי לסגור את החיג'אב – כדי שיוכלו להתקשר אליהם.
התצפיתניות ששוחררו משבי חמאס | צילום:
רויטרס
לירי סירבה לעזוב את אגם במעמד השחרור. היא עמדה באומץ מול המחבלים, התעקשה – ובסוף, כדי שתבוא איתם, הם אמרו לה שהיא הולכת לצלם סרטון. אז היא גילתה ששיקרו לה – היא השתחררה ואגם נשארה בשבי עד הפעימה הנוכחית.
