לפני 76 שנים הייתה מדינת ישראל שרויה במלחמה נגד שבע מדינות ערב, שביקשו לגדוע את קיומה עם הקמתה. 76 שנים אחרי שדוד בן גוריון הכריע והכריז על הקמת מדינת ישראל, ובכך הגשים את החזון הציוני, נוכח סכנות ואיומים אסטרטגיים, ניצבים עם ישראל והנהגתו בפני צומת דרכים היסטורי נוסף.
בזמן שבנות ובנים, זקנים ופצועים מוחזקים בעזה לאחר שנחטפו ממיטתם, וכאשר הממשלה משותקת ולא מסוגלת לקבל החלטות אסטרטגיות כבר חודשים ארוכים, שבות ונשמעות הבטחות ריקות ותלושות על "ניצחון מוחלט". מנגד, ישנה דרך אחרת שבסופה ישראל יכולה ישראל לצאת ממצר האסון הלאומי שנקלעה אליו למרחב של "עומק ויתרון אסטרטגי". גם היום, ב-2024, דרושה הנהגה שתקבל החלטות קשות – לעשות מה שטוב למדינה ולא מה שמבטיח שרידות פוליטית.
ביום העצמאות האחרון לא היה למדינת ישראל מנהיג שיחלץ אותה מהמלחמה המתמשכת שאינה משיגה את המטרות שהוצבו לה באוקטובר, וגובה ממנה מחירים כבדים – מדיניים, ביטחוניים וכלכליים – בכל יום שהיא נמשכת. התארכות המלחמה אומנם דוחה את ועדות החקירה, הבחירות ותחילת הריפוי הלאומי, אולם היא מדרדרת את ישראל לבידוד מדיני, לבית המשפט בהאג, למשבר כלכלי ולהפיכתה מ"סטארט אפ ניישן" למדינת עולם שלישי. האבות המייסדים ידעו שישראל צריכה לנהל מלחמות קצרות, שבהן תסתמך על כוח המחץ שלה, ולא מלחמות ארוכות, המאתגרות את אורך נשימתה המוגבל.
המערכה מול חמאס היא מערכה ארוכת-שנים, ועוד עשורים לפניה. ישראל חזקה וריבונית תוכל להבטיח שילדינו יחיו ללא איום חמאס. צה"ל פירק את יכולתו של הארגון לתפקד כצבא פעיל, במידה שלא מאפשרת לו לבצע מתקפה קרקעית נרחבת כב-7 באוקטובר, יכולות השיגור הרקטי שלו מצומצמות, והפגיעה בתשתיות הצבאיות תקשה עליו להתאושש. המטרה עתה היא להבטיח שחמאס לא ישקם יכולותיו, שהמשאבים שלו כארגון צבאי ושלטוני יתייבשו, ושברצועת עזה יצמח שלטון חלופי שימנע את צמיחתו מחדש של חמאס.
החזרת החטופים היא היעד המיידי של ישראל, בדחיפות ובעדיפות עליונה. המחויבות המוסרית שלנו, כיהודים וכישראלים, היא להחזירם הביתה גם במחיר של עצירת המהלך הצבאי המדשדש מול חמאס. הפסקת המלחמה מותנית בחזרתם המהירה של כלל החטופים, ובסיכום עם ארצות הברית שלישראל יישמר חופש הפעולה לנהל מערכה מתמשכת למניעת התעצמות ושיקום חמאס בעתיד, ולחנוק את מקורותיו, כולל סגירה אפקטיבית של הגבול עם מצרים.
מנהיג ישראלי אחראי ומרחיק ראות חייב גם להפסיק את האש בלבנון ולחתור, צבאית ומדינית, ליצירת עומק מבצעי על ידי הרחקת איומי חיזבאללה מגבול הצפון, ולהחזרת תושבי הצפון לבתיהם. גם כאן על ישראל לעגן הבנות עם ארצות הברית על פעולה נגד חיזבאללה, אם יחזור להתבסס באזור הגבול, ועל הגבלת חימושו בידי איראן.
הישג שיקנה לישראל עומק אסטרטגי יהיה כינון קואליציה מפני איומי איראן וגרורותיה באזור, בהובלת ארצות הברית ובהשתתפות מדינות ערב המתונות, במקביל לקידום הנורמליזציה עם סעודיה. כך תוכל ישראל להתייצב נוכח האתגרים הבאים – ובראשם התגרענות איראן, כלשצידה תמיכה מעצמתית ואזורית. איראן היא עדיין האיום מספר אחד על מדינת ישראל והיא תרווה נחת אם צה"ל יעסוק במערכה שלא נגמרת בעזה במקום בתוכנית הגרעין האיראנית ובציר האיראני האזורי. כינון קואליציה אזורית איננו צעד שנובע מחולשה, אלא צעד שמביע עוצמה והמנהיג העליון האיראני מבין זאת ומוטרד מכך מאוד.
ב-7 באוקטובר חווינו אסון שלא היה כמותו ב-76 שנות קיומה של המדינה. לאחר ה"דשדוש" האסטרטגי בחודשים האחרונים, על קשייו הצבאיים ומחדליו המדיניים, בפני ישראל הזדמנות לצאת מהאסון לדרך חדשה. אסור למנהיגות בישראל להחמיץ את שינוי הכיוון האסטרטגי המתבקש כעת, ולהסתכן בהמשך ההידרדרות, שמקורה בהתארכותה בשל ניהוג כושל של מהלך המלחמה.
שינוי האסטרטגיה יאפשר לכוון לתמונת עולם עתידית טובה יותר לישראל. סינוואר ודף לא יזכו לשיבה טובה, וכך גם מנהיגי חמאס האחרים, שיזכו לטיפול סבלני, בדומה לשל רוצחי הספורטאים במינכן. צבאות הטרור יורחקו מהגבולות ויוחלשו, ותושבי ישראל בצפון ובדרום יחזרו לחיות בחבלי ארץ בטוחים, משגשגים לפורחים במדינה; איראן לא תהפוך למעצמה גרעינית שצל הפצצה שלה יעודד את כוחות הרשע באזור; ישראל תחתור לצמצום הסכסוך עם הפלסטינים, ותקדם תנאים להסדרתו בעתיד, ואת כל זה תעשה כמעצמה אזורית, לצד שותפותיה ועם ארצות הברית, בעלת הברית האסטרטגית וחסרת התחליף שלנו, תחת כל נשיא שהוא.
מורשתה היהודית והציונית של מדינת ישראל מורה לנו באופן ברור איזו החלטה היה מנהיג בשיעור קומתו של דוד בן גוריון לוקח בשעה קשה זו, כדי להבטיח עתיד מזהיר לילדינו ולנכדינו. אם ההנהגה הישראלית לא בוחרת בכך – על עם ישראל לדרוש זאת ממנה.
>>> אלוף במיל' עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר ונשיא Mind Israel, יו"ר המועצה למורשת בן גוריון