שר המשפטים יריב לוין הודיע הערב (ראשון) שאינו מכיר בנשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, שנבחר הערב לתפקידו. מה המשמעות של האמירה חסרת התקדים של השר, האם היא מעידה על משבר חוקתי וכיצד זה ישפיע על מערכת המשפט? N12 עושים סדר.
מה קרה?
ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית נבחר לנשיא בוועדה לבחירת שופטים – אותה החרימו חברי הקואליציה כולל שר המשפטים. עמית נבחר ברוב של 5, לאחר שיצא מההצבעה, ובהיעדר שלושת חברי הקואליציה, חבר הכנסת יצחק קרויזר, חברת הכנסת אורית סטרוק, ושר המשפטים. השלושה החרימו את הוועדה בשל התנגדותם למינויו של השופט, שנחשב לליברל ואקטיביסט, ובשל הטענות שעלו נגדו לאחרונה – לפיהן ישב בתיקים כשופט במקרים שבהם היה מצוי, לשיטתם, בניגוד עניינים.
הוועדה התכנסה בהוראת בג"ץ – בעקבות עתירה שהוגשה נגד הימנעותו של לוין להעלות להצבעה את זהות נשיא בית המשפט העליון מאז פרשה הנשיאה הקודמת, אסתר חיות, מתפקידה לפני שנה וארבעה חודשים. לוין, שביקש פעמיים לדחות את הוועדה על מנת לברר את הטענות נגד עמית – הודיע כי יחרים אותה – על אף שהשופטים קבעו כי המקום לברר את טענות אלה הוא הוועדה לבחירת שופטים.
מה לוין הודיע?
לאחר ההצבעה הערב על מינויו של השופט עמית לנשיא בית המשפט העליון – שלח שר המשפטים יריב לוין מכתב למנהל בתי המשפט צחי עוזיאל ובו הצהיר: "איני מכיר בכב' השופט יצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון, וההליכים במסגרתם נבחר פסולים מן היסוד ובלתי חוקיים". זאת, אף על פי שהשופט עמית נבחר כחוק, ובהתאם להוראת בג"ץ, בוועדה לבחירת שופטים, וברוב של חמישה. לפי לוין, עצם זה שבג"ץ כפה לכנס את הוועדה ולהעלות את סוגיית זהות הנשיא לדיון בה – הופך את ההליך "לפסול מיסודו ובלתי חוקי".
עוד ב-2020, קרה מקרה דומה בתקופתו של אבי ניסנקורן כשר המשפטים, שבו שלושה מחברי הוועדה לבחירת שופטים – מירי רגב, אוסנת מארק וצבי האוזר החרימו את הוועדה לבחירת שופטים – ולמרות זאת חברי הוועדה שנכחו מינו שופטים חדשים. רגב ומארק עתרו לבג"ץ נגד המינויים בטענה שלא נכחו לפחות 7 מחברי הוועדה ולכן המינויים אינם תקפים. בג"ץ קבע כי משעה שכל חברי הוועדה שהשתתפו בישיבה נטלו חלק בהצבעה על המועמדים, ושהשופטים נבחרו לפי דעת רוב החברים שהשתתפו – ההצבעה תקפה.
מה המשמעות המעשית של ההצהרה של לוין?
מערכת ניהול בתי המשפט בנויה באופן פריטטי – כך שנושאים רבים הנוגעים לפעילות השופטת של המערכת תלויה בהסכמת שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון. בין הסוגיות: מינוי נציב התלונות על שופטים, מינוי שופטים בפועל לבתי המשפט, מינוי שופטים בכירים, מינוי והארכת כהונה של יושבי ראש וחברי ועדות ערר, מינוי נשיאים וסגני נשיאים. השר הוא גם זה שמכנס את הוועדה לבחירת שופטים, ולכן כשהוא אינו מכנס אותה – שופטים חדשים, לכל הערכאות, אינם מתמנים. מסיבה זו, המשמעות המעשית של הצהרתו של לוין היא שיתוק המערכת ותקיעת הניהול השוטף שלה – לפחות בשנתיים הקרובות, אלא אם הכנסת תתפזר לפני המועד הנקוב שלה.
יש לציין כי בחצי שנה האחרונה לוין כבר הנהיג את השיתוק הזה – ולכן לכאורה אין חדש מבחינה מעשית בעקבות ההצהרה של לוין. בהיעדר נשיא לבית המשפט העליון – לממלא המקום שלו יש את אותן סמכויות בדיוק. עוד לפני שהשופט יצחק עמית מונה לנשיא, ועוד לפני הטענות שעלו נגדו לאחרונה, השר לוין החרים את הפגישות עם עמית שכיהן כממלא מקום הנשיא, וכך גם בשלושת החודשים האחרונים לכהונתו של ממלא המקום הקודם, עוזי פוגלמן. כתוצאה מכך, נוצר המחסור הנוכחי בשופטים – 3 בעליון ו-12 ביתר הערכאות, לא כולל השופטים שאמורים לפרוש השנה. באופן זה, לוין נמנע מלכנס את הוועדה לבחירת שופטים ובמשך חצי שנה האחרונה לא התמנו שופטים חדשים – עד לוועדה שמתכנסת כיום, בהוראת בג"ץ. לצד זאת סוגיות כמו מינוי יושבי ראש לוועדות ערר ומינוי נשיאים וסגני נשיאים גם נתקעו ולא קודמו, וגם לא מונה נציב תלונות על שופטים.
האם מדובר במשבר חוקתי? האם הודעתו של לוין משמעותה שהכנסת והממשלה לא יצייתו לפסיקות ביהמ"ש?
לדברי פרופ' יניב רוזנאי, ממרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים, באוניברסיטת רייכמן, בהחלט מדובר בניסיון להביא למשבר חוקתי. אבל הצהרות לחוד ומעשים לחוד; השאלה היא כיצד הממשלה והכנסת יגיבו לפסיקות בית המשפט העליון. "לאמירה של לוין אין משמעות משפטית. בחירת הנשיא נעשתה כדין. אבל אופרטיבית, כנראה שמערכת המשפט תתקשה לתפקד באופן סביר. יש סוגיות של מינויים ותקציבים שתלויים בהסכמת שר המשפטים, למשל מינוי של נשיאים וסגני נשיאים לערכאות דיוניות. אבל ברמה ההצהרתית, זה ששר המשפטים הודיע שהוא לא מכיר בנשיא הנבחר – זה חסר תקדים", אומר רוזנאי. "זה שראש הממשלה מאפשר את זה שהשר יעשה שימוש לרעה בסמכות שלו כדי לסחוט את המערכת – זה פשוט טירוף מערכות. בכל מדינה נורמלית ראש הממשלה היה מעביר את שר המשפטים מתפקידו אחרי הודעה כזו".
"גם אם יש תרחיש לפיו השר יגיד שהוא לא מכיר בהרכב שנתן פסיקה מסוימת, כי נשיא בית המשפט העליון הוא זה ששיבץ את הרכב – זה בעיקר מהלך שנועד לפגוע בלגיטימיות של הנשיא. ובהחלטות עתידיות שלו. למשל, זה עוד מהלך שנועד לפגוע בלגיטימיות של ועדת חקירה ממלכתית ולטרפד את הקמתה. זהו בהחלט הכנה למשבר חוקתי של נאמנות חוקתית – אי ציות לנורמה חוקתית. אבל זה כשלעצמו לא המשבר החוקתי. בתרחיש שבו הממשלה והכנסת יגידו שהם לא מצייתים לפסיקה של בג"ץ בשל היעדר הלגיטימיות של הנשיא עמית – השאלה היא איך גורמי אכיפת החוק יגיבו לפסיקה". כלומר, מסביר רוזנאי – אם למשל שופטי בג"ץ יפסקו בנוגע לחוק הגיוס – השאלה היא איך הצבא יפעל. רק אם הפסיקה של בג"ץ תופר – אז נגיע למשבר חוקתי".
