N12 – "מגיע ישראלי עם אחות דוגמנית

מי כמו אדם נוימן מכיר את התחושה הזו של נפילה, מקרוב, אבל כשאתה נופל האתגר הגדול הוא לקום במהירות ולעלות שוב על המסלול. אדם נוימן, האיש שהמציא את וויוורק, הוא אחד הישראלים המוכרים והמצליחים בעולם. ב-45 שנותיו הספיק לעשות הון מטורף, להפסיד כמעט את כולו ובתוך זמן קצר להרוויח אותו מחדש. הוא כמעט ולא מתראיין, בורח מתקשורת כמו מאש, עד עכשיו.

בחודשים האחרונים אנחנו מלווים את נוימן בין שתי יבשות, חוזרים איתו לתחנות חייו המרתקות: מהילדות בבית קטן בקיבוץ ניר עם בעוטף ("לא הייתי נכנס היום במשקוף פה, הייתי חוטף בראש"); השירות בצה"ל כקצין חובל בחיל הים; הימים הפרועים בניו יורק כשהגיע חסר כל והתנחל בדירה של אחותו, הדוגמנית עדי נוימן; הנישואים לרבקה פלטרו וששת הילדים שהביאו; ההצלחה המטורפת עם ווי-וורק והקריסה המהדהדת, הקאמבק הגדול עם החברה החדשה שהקים – וכמה כסף הוא באמת שווה? אדם נוימן, אולי לראשונה בחייו, מדבר על הכול ("בארץ כזה ריאיון אף פעם לא עשיתי"), ועונה על השאלות הכי קשות.

אבל הכול מתחיל כאן, בימים היחפים, כמה קילומטרים מרצועת עזה, בקיבוץ הקטן ניר עם. "במרפאה פה אימא הייתה עובדת, פה היה מגרש כדורסל שבדיוק לפני גיל 13 עשינו בו את בר המצווה, נפלתי וזו אחת הצלקות הגדולות שלי, ביד. רצתי פנימה – 'מי יכול לתקן לי?', כי אימא שלי לא הייתה פה". ובכניסה לבית הוא נזכר: "היה חדר שינה אחד, עדי ואני חלקנו חדר עד גיל 13, ההפרדה בינינו הייתה עם שידה של ספרים".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

אני הייתי בבית שלך במיאמי, זה נראה כמו המחסן של המחסן פחות או יותר.

"כן, ככה גדלנו. אני חושב שמאוד-מאוד חשוב תמיד לזכור מאיפה אנחנו באים כי אז אנחנו אף פעם לא יותר מדי מתרשמים מלאן אנחנו הולכים. ההורים שלי הם שני רופאים, בשנה הראשונה של בית ספר לרפואה סורוקה, ואני הייתי הילד הראשון שנולד בבית ספר לרפואה סורוקה, אז לכן קראו לי אדם. אימא מספרת שהיא רצתה שם בין-לאומי כי לה היה חזון שאדם יעשה ביזנס בכל העולם. אימא ואבא התגרשו כשאני הייתי בן 8".

"פתאום הבנתי שהוא לא יכול לקרוא"

השנים שאחרי גירושי ההורים היו מאתגרות עבור משפחת נוימן: היא נדדה מבית לבית, מישראל לארצות הברית שם האימא עשתה התמחות. משם חזרו לקיבוץ: "היום בתור אדם מבוגר שמסתכל אחורה אני ממש מרגיש שזה חלק ממה שגרם לי להיות אני". 

העוגן שתמיד היה שם בשביל אדם היא סבתא אסתי: "עברתי את הגירושים של הוריו מאוד קשה, אבל כאילו נטלתי את התפקיד של אימא", היא מסבירה. "אני זוכרת שלקחתי אותו למסעדה ושאלתי אותו מה אתה רוצה – הנה, קח את התפריט ותבחר לך. הוא הניד את הראש ימינה ושמאלה ולא קרא. פתאום הבנתי שהוא לא יכול לקרוא".

בכיתה ב'.

אסתי: "זה היה שוק בשבילי. הלכנו למנהל (בית הספר) ואמרתי לו 'איך אתה לא שמת לב שהוא לא יודע לקרוא'".

אדם: "אסתי גם הייתה היועצת המשפטית של רשות שדות התעופה, עורכת דין רצינית. וכשהיא נכנסת לחדר זה לא היה רק 'איך זה שהם לא יודעים לקרוא' אלא גם 'איזה מין בית ספר אתה מנהל פה? זה הנכד שלי. זה לא יכול להיות'. בסוף כיתה ג' טסתי לארצות הברית".

אסתי: "ושם אמרתי למורה 'תשמעי, יהיו לו קשיים מאוד גדולים. הוא לא יודע אנגלית אבל הוא גם לא יודע לכתוב ולקרוא עברית'".

רגע, וחשבת שהוא לא בסדר או משהו?

אסתי: "לא, כי בעיניי הוא היה ילד מבריק בצורה אחרת. ואז היא אומרת, אני לא אשכח את התנועה שלה, היא אמרה 'so what? אז יהיה לך מזכיר', והיום היא לא יודעת כמה מזכירות יש לו'".

אדם: "המורים אמרו לה 'אל תדאגי, אנחנו מכירים, קוראים לזה דיסלקסיה'. אסתי גם שילמה על הלימודים שלי באוניברסיטה בארצות הברית ובחרתי ללכת לבית ספר מאוד יקר. עשיתי כמעט 4 שנים, כמעט סיימתי", וסבתא אסתי מסבירה איך שכנעה את הדיקן לתת לאדם לסיים את התואר, אחרי 10 שנים, כשהחברה כבר הייתה שווה מיליארדים: "הוא ילמד, ייתן הרצאות, ואתה אחרי ההרצאות תתן לו ציון, וכך הוא יסיים".

"הבאנו לניו יורק קיבוץ, היה כיף"

"אני לא הייתי קל בבית ספר", הוא נזכר. "בשבילי שער הנגב היה מאוד מיוחד, כי היינו באים לפה בבוקר והיינו אוכלים והיינו הולכים. נעליים לא הייתי נועל הרבה לבית הספר, אבל לא הייתי היחיד. פה הרבה אנשים היו הולכים בלי נעליים לבית ספר, ואחרי זה המשכתי למקומות אחרים ואנשים חשבו שזה מוזר".

שנים אחר כך ‫החיבה ללכת יחף קצת סיבכה את אדם, ‫כשבשיא המשבר של וויוורק ‫הוא צולם צועד יחף ברחובות מנהטן, משהו מאוד לא נפוץ מניו יורק, מה שהתפרש שם בוול סטריט מעדות לסוג של מוזרות. "אנחנו הרבה פעמים היינו אומרים שאנחנו הבאנו לניו יורק סיטי את הקיבוץ, הבאנו את תל אביב, והבאנו את הרגש הישראלי", הוא אומר.

"עברתי לגור בארה"ב בגיל 22, אחרי הצבא, אחרי חובלים, אני גרתי עם עדי. גרנו יחד שש שנים ‫ועשינו חגיגות מפה ועד הודעה חדשה, היה כיף חיים", הוא מספר לי במיאמי. ואכן, הרבה לפני ששמענו על אדם נוימן הכרנו את אחותו, עדי נוימן, שצעירה ממנו בשלוש שנים. עדי התגלתה בגיל 15 ‫כשזכתה בתואר נערת השנה, אחר כך הפכה לדוגמנית בין-לאומית מצליחה: ‫פריז, לונדון, ניו יורק.

בעצם הכול מתחיל ‫בדירה הקטנה שלך בניו יורק.

עדי: "כן, אדם ואני גם גדלנו ‫מאוד-מאוד קרובים, והפעלתי עליו מכבש לא מבוטל שיבוא לאמריקה. אדם ואני היינו שותפים בניו יורק ‫חמש שנים, דירת שני חדרי שינה".

אדם: "עדי הייתה דוגמנית מאוד מצליחה".

ונראה לי שגם אתה היית יכול להיות דוגמן.

אדם: "אתה יודע, תמיד היו כמעט מציעים לי ואז היו רואים אותה, ‫ואני הופך להיות הסיפור הצדדי, בלי יוצא מן הכלל. אריק בן זינו, בפעם הראשונה ‫שהוא בא אלינו הביתה, אז הוא בא בשביל לדבר עליי ואז ראה את עדי ‫ואז נגמר הסיפור". 

מהמסיבות למיזמים – ולמיליונים הראשונים

אדם אמר – הרבה מסיבות, הרבה כיף.

עדי: "הייתה כמות לא מבוטלת של כיף, עשינו מסיבות, הוצאנו את הכסף במשותף. ‫רצינו להפיק הכי הרבה מהכול".

מהכסף שאין.

"ממה שהיה, מה שהיה. הדוגמנות זה מקצוע לא רע, אני לא מתלוננת".

אבל את המממנת באותן שנים.

עדי: "כן, אני הייתי המממנת באופן מלא. בפעם הראשונה שבאתי לקנות דירה, והיה לי כבר את הכסף למשכנתא ואת הכול מאושר וזה, אדם הסתכל על דירת שני חדרי השינה שיכולתי להרשות לעצמי ואמר '‫לא, את לא יכולה לקנות את הדירה הזאת'. בתוך שלושה חודשים הוא מצא משהו אחר ‫לעשות עם הכסף, פתחנו את החברה הראשונה".

אדם: "הרעיון הראשון-הראשון היה נעליים עם עקבים מתקפלים. עדי הייתה הדוגמה, כל הדוגמניות היו הולכות ‫עם נעליים שטוחות לכל האודישנים ואז רגע לפני האודישנים ‫שמות את נעלי העקב, ‫נכנסות, ואז יוצאות חזרה ‫לנעליים השטוחות".

הרעיון נ‫שמע טוב.

"נשמע טוב, עד שאתה לומד כמה זה מסובך לעצב נעליים, זה לא סתם. דאגנו שמישהו יאבד את האצבע מהקיפול של הנעל".

המיזם השני שאדם ניסה לקדם בניו יורק היה ייצור של בגדי תינוקות עם מגנים לברכיים: "(חשבנו ש)זה ישנה את אמריקה. בדיעבד לא רעיון מדהים, בתור זה שיש לי שישה ילדים ויצא לי לראות, ברוך השם, את כל השישה זוחלים…"

ותינוק לא צריך מגני ברכיים.

אדם: "לא לרגע אפילו".

המוצר יצא.

אדם: "הוא הגיע למכירות של מעל שלושה מיליון דולר, אבל הוצאות של שלוש וחצי".

אז כמה כסף הפסדת?

עדי: "לא הפסדתי, זה הכול חלק מההשקעה אחת גדולה. בוויוורק כבר לא הייתי צריכה להשקיע, קיבלתי מתנה".

אבל האמנת שזה מה שיקרה איתו?

"תמיד, ב-100%, לא היה לי שום ספק".

"מ-0 דולר בשנה ל-3.6 מיליארד"

אחרי הכישלונות המהדהדים של שני המיזמים הראשונים, נולד רעיון חדש. וויוורק – מתחם משרדים שיתופיים. את ההשראה שאב אדם מהילדות בקיבוץ. בתוך שנים בודדות וויוורק הופכת להצלחה מטורפת, ואדם הופך לסוג של רוקסטאר של הנדל"ן במנהטן, ומשם – לכל העולם. בשיא, החברה פעלה ב-73 ערים ב-22 מדינות: "כמעט 800 אלף כיסאות ברחבי העולם. המכירות היו בערך ב-3.6 מיליארד דולר. להגיע מ-0 דולר בשנה ל-3.6 מיליארד, זה היה לא פשוט. זו גם אחת החברות שהגיעה לשם הכי מהר".

"הצוות, שבשיא שלו היה 13 אלף אנשים ביחד איתנו וביחד איתי, בנה חברה ששינתה איך שאנשים מסתכלים על עולם המשרדים. מבניין אחד בשנה בשנה התשיעית פתחנו שני בניינים בכל יום, חמישה ימים בשבוע, בכל רחבי העולם וכל בניין בממוצע היה בערך עשרת אלפים מטר מרובע, אז פתחת 20 אלף מטר מרובע ביום. שאלה מספרים שלא נראו כמעט אף פעם בהיסטוריה".

רגע לפני הקמת וויוורק, אדם פוגש במסיבה בניו יורק את רבקה פלטרו, סוג של אצולה יהודית אמריקנית: בת הדודה של השחקנית גווינית' פלטרו ואחיה הבמאי ג'ק פלטרו. הם מתחתנים ב-2008".

אדם סיפר לי שבפעם הראשונה שראית אותו חשבת "לא נועדנו להיות יחד, אתה לא הטיפוס שלי".

אדם: "אתה מדבר בגדול ואתה כנראה מרושש…"

רבקה: "כן, כסף הוא לא באמת מה שמרשים אותי והוא דיבר המון על כסף, אז רק רציתי להבהיר באותו הזמן שיכולתי לשים לב שאין לו כסף ושזה לא מושך אותי בכל מקרה".

אדם: "ומה שהיא אמרה לי זה 'יש לך הרבה פוטנציאל, ואם תיקח את התשוקה שלך ותעשה משהו שבאמת יחולל שינוי בכדור הארץ…"

רבקה: "כוח העל של אדם הוא היכולת להשתנות ולצמוח ובשבילי זה כוח העל הגדול ביותר בכדור הארץ. כי לכולנו יש חסרונות ופגמים, אבל אם אנחנו מצליחים להסתכל על עצמנו בכנות ולהתאים את עצמנו, הכול אפשרי. וכשפגשתי את אדם ידעתי מיד שאין אצלו תקרה, שהוא יכול לעשות כל דבר שהוא מחליט".

"רציתי שש גרסאות קטנות של אדם"

רבקה הופכת ליד ימינו – גם בעסקים, גם דמות דומיננטית בוויוורק. היא אחראית על עיצוב המשרדים וגם יוזמת הקמת בית ספר באותה רוח של וויוורק, וויגרו. לאדם ולרבקה שישה ילדים, בני 4 עד 13.

ההחלטה להביא שישה ילדים לא מאוד נפוצה בארצות הברית.

רבקה: "זו החלטה של השם".

או של הזוג.

רבקה: "אז מה? ברגע שיש לך ילד, אתה מבין שאין שום דבר חשוב באותה מידה. רציתי שש גרסאות קטנות של אדם, וקיבלנו שש פעמים 'אלפא'. גם הכלב שלנו הוא אלפא".

מהרגע הראשון וויוורק הייתה הרבה יותר מסתם חלל משרדים נדל"ני. הרעיון היה להפוך את חוויית העבודה האפרורית לקהילה, למשהו סקסי, לסוג של מסיבה שלא נגמרת. ואדם לקח את זה לקצה, גם בדרך שבה התנהלה החברה. הכסף, גם האלכוהול, זרמו שם כמעט בלי חשבון. "היינו שותים הרבה שוטים של טקילה, כן, היינו מעשנים קצת, כן".

סיפור הג'וינטים במטוס…

"מה שמדהים בסיפור זה שחודש אחרי זה אילון מאסק, בשידור חי, מעשן ג'וינט. אני מטלפן למי שבזמנו היה איש יח"צ ואומר לו 'תגיד לי, מה כל הרעש הזה שעשו?'. אני ב-100% לוקח אחריות על כל דבר שקרה בוויוורק, אני לא מאשים אף אחד. אני בתור המנכ"ל ובתור זה שהייתה לו שליטה, יכולתי לעצור את הכל. אבל זו הייתה פעם ראשונה שלי".

והיית צריך לעצור את זה?

"בדיעבד, אני מאמין בתמונה הגדולה, אז אני מאמין שמה שקרה בדיוק קרה. אני ואתה יושבים פה עכשיו על בניין מדהים, יש לי בלי עין הרע משפחה עם שישה ילדים, יש לי חברים טובים שאני יודע לסמוך עליהם, יש לי הרבה לקחים ויש לי הרבה מרץ לבנות משהו חדש".

"אין ספק שזה עלה לי לראש"

אבל אולי גם בגלל שזה קרה כל כך מהר והגיע למספרים כל כך משוגעים, זה "עלה לך", מה שנקרא. פתאום 47 מיליארד ואתה עושה מסיבות שם וכל מיני דברים, הולך יחף ומדבר הרבה "רוחני", וניהול שגוי.

"יחף אני מאז הקיבוץ, ואני הולך יחף גם היום. הניהול, בוא נלך לאגו כי זה יותר קל – אין ספק שזה עלה לי לראש. בחור בא מישראל עם אחותו הדוגמנית והיה לו רעיון ופתאום זה מיליארד ואז חמישה… כשבן אדם חושב שהוא הדבר הכי טוב שאי פעם קרה, זה רק עניין של זמן עד שהוא חוטף מכה".

ב-2014 אדם מכיר משקיע יפני בשם מאסה יושי סאן, הבעלים של תאגיד ההשקעות הענק סופטבנק, אחד המשקיעים הראשונים של עלי אקספרס. הקליק היה מיידי: סאן התלהב מילד הפלא הישראלי ורצה להשקיע כסף גדול בוויוורק – למעשה, אפילו יותר ממה שאדם ציפה לו.

אדם: "בן אדם מציע שלושה מיליארד, הכול קורה מאוד-מאוד מהר. אנחנו נוסעים באוטו וכל הנסיעה מתחילתה ועד סופה 28 דקות. הוא מוציא אייפד ומתחיל לכתוב את התנאים, במיליארדים. ואז הוא מסתכל עליי ואומר 'אתה יודע משהו, אדם? קטן מדי שלושה מיליארד. בוא נעשה את זה 4.2 (מיליארד)'. הנה לקח אחד שלמדתי, שהוא לא לקח ברור מאליו. אם אתה מבקש ממישהו שלוש מאות – שלוש מאות מיליון או שלוש מאות שקל – והוא מציע לך ארבעת אלפים, השאלה הנכונה היא, 'רגע, למה? למה בדיוק אני מתחייב? אולי אנחנו לא מבינים אחד את השני'".

"אבל אני חושב שרוב האנשים באמצע שנות ה-30, כשמציעים להם כזה דבר, הם שואלים 'איפה חותמים?'. הוא חתם, אני חתמתי, ירד מהאוטו. יצאתי, היינו שם במגדל טראמפ והלכתי ברגל מהשדרה ה-57 עד השדרה ה-18. בכל צעד שהלכתי, הרגשתי קצת יותר טוב. ואז כשנכנסתי חזרה למשרד לא נכנסתי כמו האדם שלפני זה, נכנסתי כמו אדם שגייס פתאום ארבעה מיליארד דולר".

"קמת ושאלת אותי למה אני בוכה"

היום הגדול של אדם הפך בדיעבד גם לתחילת הסוף שלו בוויוורק: "הוא (סאן) רצה לגדול יותר מהר, לחצנו על הגז וגדלנו עוד יותר מהר ואז כל הבעיות שהיו באיזשהו גודל בשלב הזה, של סוף 2016, רק גדלו ב-2017. ברגע שיש לך חברה שמנוהלת על 'שליחות', ואתה פתאום הופך למשהו אחר, אז הפירמידה נהרסת מלמעלה".

בשלב מסוים השותפים של סאן מזהירים אותו מפני ההתנהלות והבזבוזים בוויוורק. הוא מחליט להפסיק להשקיע כספים בחברה, מה שמאלץ את אדם להנפיק את וויוורק. ההנפקה נכשלת ואדם נאלץ לעזוב את מפעל חייו.

איך היו עבורך הימים הקשים בסוף של וויוורק?

רבקה: "מה שהיה הכי קשה זה ההשפעה על החברים הקרובים והמשפחה מסביבנו ועל כל צוות העובדים המדהים. ברמה האישית, אנחנו מסתכלים על החיים כמסע. פגשתי את אדם כתפרן והאפשרות שיחזור להיות תפרן לא הפחידה אותי, ידעתי שנעשה משהו חדש".

עדי: "זה היה מאוד מערער. זה היה לא פשוט. בעלי בזמנו עבד בחברה, הילדים שלי היו בבית הספר, בוויגרוו. כמו שאתה רואה שאנחנו חיים עכשיו במיאמי, ככה גם היינו בניו יורק – ארוחות שישי ביחד והמשפחה כל הזמן ביחד. אז כל דבר שמטלטל את אדם, מטלטל אותי".

אדם: "כשהכול התרחש, כשבאמת הבנתי מה קרה, התעוררתי בחמש בבוקר עם דמעות בעיניים. אני לא חושב שאת (רבקה) ראית אותי אי פעם בוכה, והסתכלתי עליי ושאלת 'למה אתה בוכה?' ואמרתי 'הפסדנו הכול', והסתכלת עליי ואמרת 'זה לא הכול, אלו רק דברים חומריים'. ופתאום הבנתי שאני כבר לא ילד ושיש לי אותך ואת הילדים, ואם יש לי את זה אז יש לי את כל העולם ואין ממה לדאוג, והתחלתי לחייך אבל עדיין לא הייתי שם לגמרי. ואז הרגשת שאני צריך קצת יותר ואמרת לי 'דרך אגב, אדם, כשאני הכרתי אותך היית מרושש ואני חושבת שאתה יותר סקסי כשאתה מרושש', ואז חייכתי".

"קיבלתי לחוות איך זה מרגיש כשיש הכול, ואז פתאום כשאין כלום. אני חושב שבגלל הלקח הזה אני מודע לזה – שלרגע אחד מישהו יכול להיות למעלה ולרגע אחד מישהו יכול להיות למטה", הוא מנמק. אבל לא צריך לדאוג לאדם נוימן: הוא לא באמת התרושש. הוא יצא מוויוורק עם מצנח זהב, חבילת פיצויים נדיבה במיוחד.

הביקורת של העובדים – ושאלת השווי

בסופו של דבר, מאות עובדים, אם לא אלפי עובדים, איבדו את הכול ואתה יצאת עם מאות מיליונים. איך הרגשת עם זה? כעסו עליך.

"כל העובדים שהצטרפו אליי בחמש השנים הראשונות הרוויחו כסף – מאות מיליונים, עשרות מיליונים ומיליונים – בלי יוצא מן הכלל. כל מי שנכנס בדיוק כשמאסה נכנס, ב-2016 עד 2019, זה אלה שאיבדו. ב-2016, אם נכנסת לוויוורק, זה כבר היה קיים – לא יצרת אותה, לא בנית אותה, לא היית חלק מההתחלה, לא עבדת 24 שעות במשך חודש ברצף, לא טסת לכל העולם. הצטרפת למשהו שעובד. כשאנשים מצטרפים לחברת 'ונצ'ר', הם יודעים שהם לוקחים סיכון. אז העובדים שאתה מדבר עליהם נכנסו אחרי שוויורק כבר הייתה הצלחה מסחרת".

"ועוד חשוב מאוד להגיד – כולם קיבלו משכורות וכולם קיבלו חוויה אדירה. בהתחלה היה הרבה כעס, אבל אחרי זה אנשים חזרו לעולם האמיתי והיום אני מקבל טלפונים – 'הלוואי שהיינו חוזרים, אף פעם לא הייתה לנו עבודה כזאת'".

איך זה להיות אדם עשיר כל כך?

"הפתעת אותי עם השאלה הזו".

הפתעתי אותך? זו שאלה ראשונה ששואלים.

"באמת? אולי ישראלים".

כן? זו לא שאלה באמריקה?

"לא, באמריקה לא מדברים ככה, אבל מותר לך".

כמה אתה שווה?

"אפשר להסתכל באינטרנט. יש שם מספר שנראה מאוד מרשים על הנייר".

בסוף אתה יכול להרשות לעצמך כל מה שאתה רוצה. איך זה משנה – זה משפיע על האדם שהוא יכול מה שהוא רוצה: מטוס פרטי, יאכטה, הכול. יש דברים שאתה מרשה לעצמך שפעם לא?

"אני מפנק את עצמי, אנחנו מפנקים את עצמו. אנחנו אוהבים לגלוש על הגלים אז את פסח הקרוב נעשה בקוסטה ריקה, מזמינים הרבה מאוד חברים".

ודברים של כסף – מכוניות, תכשיטים?

"לא. לרבקה אין תכשיטים. גם רבקה לא קונה בגדים. ראית אותה היום עם טי-שרט וז'קט. אנחנו לא מפנקים את עצמנו בצורות כאלה – יש לנו בית, בתים מאוד יפים, אין לנו מה להתלונן אבל אנחנו בהחלט מודעים לזה שמה שבא יכול גם להיעלם".

פעם אמרת שאתה רוצה לחיות לנצח.

"יש הרבה דברים שאומרים שאמרתי – אני לא יכול להגיד לך מה כן אמרתי ומה לא אמרתי, אבל אני חושב שככל שהשנים מתקדמות אנחנו לומדים יותר ויותר. אם לא לילדים שלנו, אז לנכדים שלנו יהיה צפי חיים יותר גדול, אין לי ספק. אני גם שותה הרבה פחות אלכוהול, פעם הייתי שותה יותר, היו זמנים, אבל למדנו והתבגרנו".

הסדרה על חייו – והמפגש עם הכוכב

ואם החיים של אדם נראים לכם כמו סרט, אז כן – היה מי שהרים את הכפפה. לפני שלוש שנים הסיפור של וויוורק הפך לאחת הסדרות המצליחות של אפל בכיכובם של שני זוכי אוסקר: ג'ארד לטו בתור אדם ואן הת'אווי בתפקיד רבקה.

עד כמה הסדרה הזאת מייצגת את מה שקרה בוויוורק?

"לא ראיתי אותה".

לא יכול להיות. עשו עליך סדרה.

"גם החברים הקרובים שנשארו לא מאמינים".

אגב, זה לא דוקו, זה מבוסס על סיפור אמיתי.

"שכנראה לא כל כך אמיתי".

אה, אז אתה כן יודע מה היה בה.

"אני יודע הרבה, יש לי צוות שראה כל מילה כדי לראות אם יש בעיה".

גא'רד לטו, השחקן – דיברת איתו? אמרת לו משהו? הוא שאל אותך משהו? אגב, הוא לא שני מטר, היו יותר בגובה שלי.

"הוא מגיע, נכנס לחדר, מסתכל עליי, שם את הידיים שלו על הפנים שלי ככה ואומר 'אדם, הסתכלתי עלייך בחודשיים האחרונים'. אמרתי לו 'ג'ארד, זה קצת מוגזם', הוא אומר לי 'לא, אני שחקן של שיטה, ככה אני עושה – הפכתי להיות אתה. תשמע את המבטא שלי' ואז הוא מתחיל לדבר 'כמו אדם'. רבקה שם בצד מתחילה לצחוק ואומרת לו 'זה מבטא נחמד, אבל זה לא המבטא של אדם, אבל זה טוב מספיק'. הבת שלי באה ואומרת 'אבל הוא לא נראה כמוך', והוא אומר 'לא, יהיו לי תוספות על הפנים, איראה כמו אבא שלך'. בא אחד הבנים ואומר לו 'אין לך את האנרגיה של אבא שלי'".

"ככה במשך שעתיים יש שיחה עם הילדים ועם רבקה, ואז הוא מסתכל עליי ואומר 'אדם, עכשיו אחרי שפגשתי אותך אני יכול להבטיח לך שני דברים: אחד – אתה תצא טוב כי אתה רוקסטאר; שניים – אל תצפה בתוכנית כי עכשיו כשאני מכיר אותך אני יודע שזה לא אמיתי".

הביקור הכואב בעוטף: "המדינה קרועה"

בסיור בקיבוץ, ליד דגל החטופים הענק "שייראו גם בעזה" והאנדרטות לזכר נרצחים שהכיר, אדם אומר: "הישראלי לפעמים יכול לעזוב את ישראל, אבל אתה לא יכול להוציא את ישראל מהישראלי, או את הקיבוץ מהקיבוצניק".

אומרים שתרמת פה לכל משפחה 5,000 שקל.

"אנחנו, תמיד את התרומה שלנו היינו עושים בלי להגיד כלום. מכתב לא שלחנו".

ולאחר מכן הוא מבהיר: "אני כבר 20 שנה לא גר פה. אני מבקר כל הזמן, אני תומך כמה שאני יכול, אני מביא את הילדים שלי כמה שיותר, אנחנו מארחים כל חייל שבא למיאמי. כל החטופים שיצאו, אם הם היו איכשהו קרובים אלינו, הבאנו אותם הביתה. אנחנו חולקים עם כמה שיותר אנשים, שרק תהיה יותר תמיכה בישראל. אבל אין ספק ברגע זה שהמדינה קרועה מבפנים ונורא קשה לנו אם כל הזמן נחפש 'זה לא בסדר וזה לא בסדר'. אם נתחיל קצת למצוא מה כן בסדר, מה היה כן טוב…".

הנשיא טראמפ – הוא ישנה את המזרח התיכון?

"ב-100% שכן".

כי לפעמים התחושה שהוא לא צפוי, זורק פתאום "טרנספר מעזה" ואתה אומר – אין תוכנית, אין כלום, איך עושים את הדבר הזה?

"אין ספק שהוא לא צפוי. אם אנחנו רוצים לשפוט את טראמפ, בואו נשפוט אותו לפי המעשים שלו ולא לפי המילים שלו".

המיזם החדש: "רק מתחילים"

לבייבי החדש של נוימן קוראים פלו, אם תרצו סוג של וויוורק, הדור הבא. הפעם מדובר במתחמי מגורים קהילתיים, כולל בית ספר שמובילה רבקה, מתחמי עבודה משותפים ומרכז אירועים. החברה גייסה כבר 350 מיליון דולר ואדם עצמו השקיע בה עוד 350 מיליון.

יש כבר שלושה מרכזי "פלו" בארצות הברית ועוד שניים בערב הסעודית. נדמה שרק אדם כמו אדם נוימן יכול למכור לסעודים רעיון שנולד בכלל בקיבוץ. מלבד פלו, אדם שותף במיזם נדל"ן גלובלי ענק יחד עם אנשי העסקים ברק רוזן ואסי טוכמאייר מקנדה גלובל. גם אסף רפפורט, המיליארדר הטרי של וויז, מושקע במיזם.

אדם: "אחרי שירדתי מוויוורק ובאתי לארץ, אסי שמע שהגעתי ושלח טקסט: 'אדם, אסי פה, אשמח לכוס קפה'. ישבנו בבית קפה, הוא שאל 'איך אתה מרגיש?' ואמר 'תשמע לי טוב, אתה למדת יותר מה שרוב האנשים לומדים ב-200 שנה, ואני לא יודע מה הדבר הבא שאתה עושה אבל אנחנו איתך'".

לא היה לך איזשהו חשש לעבוד עם אדם, אחרי כל הסיפור הענק הזה של וויוורק שכל העולם שמע עליו?

אסי: "האמת היא שאין לי חשש. אני מכיר את אדם, את הכישרון שלו ואת הלמידה שלו – זה משהו מטורף ברמה עולמית, לא ב'סקייל' של ישראל. ואני חושב שגם היום אדם מכיר על עצמו את הדברים הפחות טובים, את הדברים היותר טובים".

מה כל אחד מביא?

אסי: "אנחנו מביאים את עולם הנדל"ן שלנו של יזמות, של פיצוח, של בנייה, של שיווק. אדם מביא איתו שיווק ברמה בין-לאומית וקרנות בהיקפים מטורפים. אני חושב שהחיבור ביחד יכול להיות חיבור סופר-מעניין".

אתה נחשב לאחד מאנשי המכירות הכי טובים בעולם, אז איך היית מוכר את המותג הזה "אדם נוימן?"

אדם: "נולד בבאר שבע, גדל בקיבוץ, שירת בחיל הים, עבר לארצות הברית לגור עם אחותו הדוגמנית עדי נוימן, עשה חיים שש שנים, פגש את אשתו רבקה שנתנה לו סטירה בצד שמאל וסטירה בצד ימין, יישרה לו את ההדורים, הוא התחבר לאלוהים, בנה עסק, הביא קיבוץ ותל אביב לכל העולם, שינה את העולם, עלה כל הדרך למעלה, נפל למטה ל-36 שעות, נזכר שהכול מלמעלה וזה שיש לו אישה וילדים זה הדבר הכי חשוב בעולם, התחיל עוד פעם ובלי עין הרע – אנחנו רק מתחילים".

"הגיע הזמן שאנשים יתחילו לזכור שבן אדם בנוי מכל מה שהוא – אם אתה איש עסקים מצוין אבל אתה לא בעל טוב, זה לא מספיק טוב. אם אתה איש עסקים מצוין ואתה בעל טוב אבל אתה לא אבא טוב – לא מספיק טוב. אנחנו נמדדים בחיים לא לפי אם אנחנו נופלים – כולנו נופלים. אנחנו נמדדים בחיים באיך אנחנו קמים. זה נשמע טוב יותר באנגלית".

מצאתם טעות לשון?