ישראל סוגרת שנה של מלחמה רב-זירתית מורכבת וקשה, שנפתחה באסון, המשיכה בהתאוששות, וצברה תנופה לשורה של הישגים צבאיים יוצאים מהכלל. יחד עם זאת, אף אחת ממטרות המלחמה לא הושגה עדיין, שלטון חמאס עדיין בעזה והכוח הצבאי שפורק מתחיל להתאושש, החטופים לא חזרו, ולמרות ההצלחות בלבנון, חזרת התושבים לא נראית בקרוב. מבחינה מדינית, ישראל התחילה את המלחמה מצוין ונמצאת כעת בשפל של כל הזמנים, מבודדת ותחת אמברגו עולמי. הגיע הזמן להעביר את המאמץ הצבאי להישג מדיני, שעד כה לא נרשם כזה, אפילו לא אחד.
7 באוקטובר היה היום השחור בתולדותינו, שבו לא רק כשלה ההגנה של כלל מערכת הביטחון אלא קרס עימה גם האתוס של הביטחון האישי והאמון הציבורי בצה"ל, שלא היה שם בשעות התופת. ביום אחד התאדה גם הדימוי המעצמתי, האזורי והבין-לאומי של ישראל החזקה. רק ניתוח רחב של ועדת חקירה ממלכתית יוכל להסביר את האמת מאחורי מה ואיך קרה לנו ביום הזה, באופן שנוכל להסכים לקבל את ההסבר לאירוע הנורא והמשפיל בחיינו.
ברור שחברו כאן יחד ארוגנטיות, מיס-קלקולציה מוחלט ותהליכי התנוונות צבאיים כתוצאה של בט"שיזציה – רידוד של הכוננות והמוכנות בהגנה של צה"ל בעזה עת שמרכז תשומת הלב הייתה ביו"ש, דרג פוליטי מנותק ומרוחק מהמציאות הביטחונית מאז הבחירות, זחיחות ואטימות של כלל דרג מקבלי ההחלטות ואויב שראה הזדמנות בשסע והפילוג הציבורי בישראל. מהלכי התבערה של בן גביר על הר הבית ורצונו של נתניהו לעסקה סעודית ללא פלסטינים היוו זרז בפני עצמם. ואולי, מעל הכול, קיים מכנה משותף אחד, חוט השני מאוקטובר 1973 ועד היום והוא ה-DNA השחצני שבטוח – לנו זה לא יקרה.
מול הטבח באזרחים – קרס האמון בצה"ל וביכולותיו, ההרס בבארי (ארכיון) | צילום:
יוסי זמיר, פלאש 90
השאלה הנוקבת ביותר ביום השבת הארור הינה אחרי שכבר התפרקה ההגנה וקרסה לגמרי מערכת הפיקוד והשליטה: איפה היו הערכים הטובים והישנים של צה"ל, היכן הייתה מהירות התגובה, היכן נעלמה החתירה למגע, לקיחת היוזמה? מדוע לא הייתה שום תושייה? כל חוט השדרה של ההתקפיות שצה"ל התבסס עליה כל השנים נעלם באותו היום. הפיקוד הטקטי סירב להאמין למראה עיניו ולא הצליח להכניס לראשו שזאת מלחמה וצריך להסתער בחירוף נפש, ולעשות הכול למנוע את הטבח של התושבים לנגד עיניהם. רובם קפאו לתוך תרגולות הבט"ש והפרוצדורות, ולא תפקדו כראוי ולא הושיעו את האנשים שנרצחו. מדובר בכישלון עצום, אף כי היו גם מעשי אומץ וגבורה רבים. התחקיר על גדודי המילואים שלא הגיעו לחזית כי לא פתחו להם את האפסנאות או כי חיכו לפקודה פשוט מזעזע.
מעבר לאסון הנורא והאיום, הנזק הגדול ביותר הוא משבר האמון העצום שנפער. האזרחים איבדו את האמון ביכולתו של צה"ל להגן עליהם ולבוא לעזרתם בעת הצורך. עם זאת, הדבר החשוב הוא שצה"ל התאושש מהמכה שחטף די מהר. תוך ימים הוא ניקה את השטח מ-1,500 מחבלים שחדרו, ובתוך שלושה שבועות כבר יצא להתקפה שהכריעה לבסוף את חמאס.
ממלחמה צבאית למערכה מדינית
המלחמה הזאת היא מורכבת ביותר, שצה"ל מתמודד איתה כבר מעל לשנה בשלוש חזיתות מרכזיות: עזה, לבנון ואיו״ש. בנוסף, ישנן ארבע חזיתות משנה: סוריה, איראן, תימן ועיראק. עד עתה, הושגו כמה הצלחות די חשובות. החמאס הצבאי פורק, חיזבאללה שהיה עד לפני חודש אימת האזור נערף ונפגע קשה מאוד ביכולותיו עד שתפקודו הפך לכאוטי וחלש. איראן ספגה מהלומות קשות ונראית חלשה מאי פעם. ניתן לומר שכל דוקטרינת הפרוקסי של איראן התפרקה, וגם אימתה שלה הפכה שבירה. אומנם יש ביכולותיה לשגר כמות גדולה של טילים, אבל הם במבוכה רבה נוכח הפער הטכנולוגי העצום בינם לבין ישראל. זאת כבר הפעם השנייה שהתקפותיהן על ישראל נכשלות ולא מביאה לתוצאות.
האיראנים במבוכה בשל הפער הטכנולוגי, יירוטים בשמי ישראל | צילום:
אייל מרגולין, פלאש 90
עם כל ההישגים, צה"ל מגיע למגבלת הפעלת הכוח שלו אחרי שנה מתישה ובלי הרזרבות הנדרשות. החזקת עזה על ידי פשיטות למניעת התחדשות חמאס לא באמת מכחידות את התחדשות חמאס, ובמבחן הזמן הוא יצליח להתאושש היות ולא מציבים לו תחליף והשטח נשאר בשליטתו. בלבנון, גם אם חיזבאללה יתפרק לארגונים יותר קטנים, ללא כוח גדול של צבא לבנון צה"ל ישקע בביצה שאין לו מספיק כוח לשלוט בה, בוודאי כשהוא מתוח מעל ליכולותיו. איו"ש בוערת וצריך הרבה כוח לתחזק אותה. חוץ מזה יש עוד ארבע חזיתות רחוקות שצריך לפעול בהן צבאית. המלחמה המתנהלת כעת היא מלחמה ללא תכלית, ללא אסטרטגיה מכוונת וללא סוף נראה לעין חוץ מהתשת צה"ל ומשאבי המדינה עד דק.
זה הזמן להעתיק משקל מהמלחמה הצבאית למערכה המדינית.
המשבר הזה יוצר גם הזדמנות ומאפשר לדחוף לסדר יום אזורי חדש בהובלת ארצות הברית. זו אפשרות ממשית לתהליך בנייה מחדש בעקבות התפרקות המדינות ונפילתן בידי ארגוני טרור פונדמנטליסטים בעשורים האחרונים. בלבנון, יש סיכוי לראשונה להקים מחדש את צבא לבנון ולקחת אחריות על הפנים הלבנוני, גוברים הקולות להקמת ממשלה חזקה והוצאת חיזבאללה מחוץ לחוק ולחיים הפוליטיים בלבנון, ואפשרות פריסת הצבא בדרום לבנון ומניעת זליגת חיזבאללה לגבול עם ישראל.
גם בסוריה ניתן לפרק ולנקות החוצה את ההשפעה האיראנית הישירה ושל חיזבאללה, ונראה שאסד שוקל זאת.
במקביל צריך להביא הסכם להפסקת המלחמה בעזה מול עסקה של החזרת כל החטופים, והקמה בעזה של ממשלה מקצועית שאינה חמאס שתלווה בוועדה קרואה בין-לאומית ועניינה: שיקום עזה בסיוע המדינות הערביות המתונות שיסיעו לשמור עליה מפורזת מנשק וחזרת חמאס.
צה"ל מתוח עד הקצה, פעילות הכוחות ברצועת עזה | צילום:
דובר צה"ל
באיראן החשש העצום ותחושת הפחד מאפשרים לקדם הסכם חדש שבו איראן תתחייב להחזיר את תוכנית ההעשרה הגרעינית אחורה, עם פיקוח הדוק. הפסקה של כל משלוחי הנשק לארגוני טרור ולמדינות חוץ, תוך התחייבות למניעת חתרנות.
יש לישראל הרבה מה להרוויח
תוכנית אסטרטגית מדינית שכזאת בהובלת ארצות הברית ואירופה יכולה, ראשית, להביא לייצוב האזור בטווח של 3 שנים להביא למימוש את הסכם השלום הסעודי ובניית קואליציית ההגנה האזורית, לצד התוכנית לממש פרויקטי פיתוח אזוריים שיחזקו את כלכלת השלום והקשר בין מדינות האזור. כמובן, בראש ובראשונה תצטרך ישראל להחזיר את אמון העולם בה, אבל האמת שגם העולם צריך את המנהיגות של ישראל שלא מהססת להילחם בטרור ובפונדמנטליזם שהפך לבעיה עולמית ולא רק אזורית. אלא, שכל היעדים האלו כנראה לא יכולים לקרות, כי אין שום ראיה אסטרטגית בפוליטיקה האישית שמנהלת את גורלנו, ואין שום מנהיג בעולם שמאמין לנתניהו ומוכן לעשות אפילו מאמץ קטן למולו.
ישראל פנימה תידרש למסע החלמה גדול מאוד, שיחל בבחירות והקמה של ממשלת אחדות חזקה שבראש ובראשונה תחזק ותבצר את מערכת המשפט והיסודות הציוניים, הדמוקרטיים וליברליים בישראל. דרושה הגדרה מחודשת בעלת תקיפות גדולה יותר של מגילת העצמאות והכרה בה כחוקה. נידרש להגביל בחזרה את הכוח של הממשלה ובעיקר של ראש הממשלה, כולל הגבלת תקופת הכהונה. נידרש לשפר מחדש את מערכת השירות המקצועי של משרדי הממשלה ולנקות אותה מתחלואים פוליטיים. נידרש לחזק מאוד את מערכת החינוך הממלכתית, ולעשות תיקון גדול בחיבור ואיחוי החברה מחדש לאחר השסעים שנתבקעו בה ועידוד השנאה, והקנאה והנקמה שהזריקו לתוכה. ישראל כולה תצטרך להתאושש מהמלחמה הכואבת.
החברה הישראלית תעמוד בפני תהליך שיקום ארוך וכואב, ארכיון | צילום:
רויטרס
הכלכלה הישראלית, שנפגעה קשה בעיקר מהיעדר מדיניות חוץ וניהול כושל לחלוטין, תרוויח במיוחד ממצב של חזרת היציבות האזורית, ותצליח להתאושש די מהר יחסית. יהיה יותר קשה להחזיר השקעות זרות ויהיה צורך ללכת לכסף היהודי בחו"ל, ולגייס אותו כחלק מפרק ציונות ב' שיוקם בעקבות לקחי השנה האחרונה.
היכולת לעמוד במשבר כה גדול ומול כל כך הרבה צרות, הוא ללא ספק חלק מהאתוס והחוזק האמיתי של עם ישראל לדורותיו, שהוכיח את התגייסותו ולוחמנותו בצורה מדהימה בכל תחום לאורך השנה הזאת, דבר המעיד טוב מאלף עדויות כי כולנו נמשיך להיות כאן ונלחם ביחד על עתיד טוב יותר לילדינו.
>>> ישראל זיו הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת אלוף. שימש כקצין חי"ר וצנחנים ראשי, מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים
